המיכל של פילוקסנה (בינבירדירק): מדריך לאיסטנבול

איסטנבול אטרקציותהמיכל של פילוקסנה (בינבירדירק): מדריך לאיסטנבול

ציסטרנת פילוקסן — ארמון תת-קרקעי נשכח הניצב על 224 עמודים בלב איסטנבול

מתחת לריצוף סולטנהמט, במרחק שני צעדים מההמולה סביב המסגד הכחול, מסתתר אחד המונומנטים המדהימים ביותר של קונסטנטינופול הביזנטית — ציסטרנת פילוקסן, או בינבירדירק (Binbirdirek Sarnıcı), "אלף ואחת עמודות". זהו מאגר המים התת-קרקעי השני בגודלו באיסטנבול אחרי מאגר הבזיליקה המפורסם, וכדאי לרדת לכאן כדי לראות את ביזנטיון ללא ההמונים. מאגר פילוקסן ממוקם בין הפורום העתיק של קונסטנטינוס לבין ההיפודרום של קונסטנטינופול, ברובע פאתיח, בכתובת İmran Öktem Sokak 4. 224 עמודי השיש שלה, בגובה 14–15 מטרים כל אחד, המורכבים משני גזעים ומחוברים בטבעות שיש, נמשכים בשורות ישרות בחצי-אפלה, ותקרות הלבנים המקומרות יוצרות תחושה של בזיליקה מוצפת ללא קירות.

ההיסטוריה והמקור של מאגר פילוקסן

ההיסטוריה של מאגר המים הזה מתחילה במאה ה-4, בתקופת הקיסרים הביזנטיים הראשונים. על פי מקורות עתיקים, את בניית המאגר החל סנטור ממוצא רומאי בשם פילוקסן — ייתכן שאפילו עוד בימי קונסטנטינוס הראשון, מייסד קונסטנטינופול. המסורת הרוסית מעבירה אגדה לפיה העבודות התנהלו, ככל הנראה, מתחת לארמון העירוני, אשר מזוהה לעתים קרובות עם ארמון אנטיוכוס. מקורות טורקיים מייחסים את הקמתה למאה ה-4, בתקופת קונסטנטינוס הגדול, ושומרים על שמו של פילוקסן כאחראי על הפרויקט.

גורלה של הציסטרנה השתנה באופן דרמטי במאה ה-5. בשנת 475 שריפה נוראה השמידה לחלוטין את ארמון לאוס, שהיה ממוקם מעליה – אחת מהמעונות הגדולות ביותר של ביזנטיון הקדומה. לאחר אסון זה, הקיסר יוסטיניאנוס הראשון ביצע בשנת 528 (על פי נתונים רוסיים) או במאה ה-6 (על פי נתונים אנגליים) שיקום נרחב של המאגר התת-קרקעי. דווקא בתקופת יוסטיניאנוס קיבלה מאגר פילוקסן את המראה שאנו רואים גם כיום.

עד אמצע המאה ה-12, המאגר הוזן על ידי האקוודוקט הראשי של העיר — אקוודוקט ולנטוס. כאשר הוא הפסיק לתפקד, החלו למלא את המאגר ממיכל האגירה של פרה וממי גשם בלבד. הכל השתנה בשנת 1453. לאחר הכיבוש העות'מאני של קונסטנטינופול, המאגר התת-קרקעי הפך למיותר: העות'מאנים העדיפו מקורות מים זורמים ולא אהבו לשתות מים עומדים מהמאגרים. בינבירדירק התרוקן בהדרגה ונשכח ממש למשך מאתיים שנה.

תחייתה השנייה התרחשה במאה ה-17, במהלך בניית ארמונו של פאזלי-פשה: פועלים נתקלו במקרה בקמרון של אולם תת-קרקעי ענק. לאותה תקופה מתייחסת אגדה קודרת על אישה בשם ג'ווהירלי חנימ סולטאן, שלפי האגדה פיתתה גברים, הרגה אותם והשליכה את גופותיהם למאגר. הסופר האמריקאי מארק טוויין מזכיר ברשימות המסע שלו משנת 1860 שבבינבירדירק היו בתי מלאכה לייצור משי, ומקורות טורקיים מוסיפים שכבר מהמאה ה-16 שימשה המאגר כבית מלאכה.

גורלו של המאגר היה עגום: בקשתותיו נוצרו בהדרגה חורים, אליהם השליכו תושבי המקום אשפה. החורים התרחבו, האולם התמלא בזבל, ובמאה ה-20 נראה היה כי המונומנט הביזנטי אבד סופית. המהפך התרחש רק בתחילת שנות ה-2000: במהלך ניקוי נרחב בשנת 2002 הוצאו מהמאגר יותר מ-7,000 משאיות אשפה — ורק לאחר מכן 224 העמודים ראו שוב את אור היום. באותה עת הוקמו כניסה מודרנית וגלריה קצרה המחברת את האולם לרחוב. החוקר הרוסי המתמחה בתקופה הביזנטית, ס. א. איבנוב, מנתח בפירוט את ההיסטוריה הזו במדריך הטיולים שלו "בחיפוש אחר קונסטנטינופול" (2011) ומזכיר כי איסטנבול התת-קרקעית עדיין שומרת על עשרות מאגרים דומים, שאנו רק מתחילים לגלות.

אדריכלות ומה לראות

מאגר פילוקסן אינו סתם מיכל, אלא יצירת ארכיטקטורה של ממש. שטחו 3,640 מ"ר (על פי נתונים טורקיים — 3,584 מ"ר), מידות האולם — 64 על 56.4 מטר, ונפחו הגיע ל-40,000 מ"ק מים. זה דומה לנפח של מתחם שחייה מודרני גדול, רק שהוא מוסתר כולו מתחת לאדמה.

אולם היפוסטיל ועמודים כפולים

החלל המרכזי של המאגר הוא אולם היפוסטיל, שבו קשתות לבנים נשענות על 224 עמודי שיש, המסודרים ב-16 שורות של 14 עמודים בכל אחת. גובה העמודים נע בין 14 ל-15 מטרים, וזהו גובה נדיר ביותר במבנים תת-קרקעיים. תכונה מיוחדת שמיד קופצת לעין: כל עמוד מורכב משני גזעים, המונחים זה על גבי זה ומחוברים בטבעת שיש במרכזם. פתרון זה איפשר להשתמש בגזעים קצרים יותר ובמקביל להשיג גובה מרשים לקשת. מקורות טורקיים מציינים כי מתוך 224 העמודים המקוריים, 212 נותרו עד ימינו.

שיש פרוקונסיס וכותרות

החומר לעמודים נכרה באי הסמוך מרמרה, פרוקוננסוס העתיקה — מחצבת השיש הביזנטית המפורסמת, שסיפקה שיש כמעט לכל הבירה. הכותרות נטולות עיטורים ומבוצעות בצורת פירמידה קטומה, מה שמדגיש את האופי הפונקציונלי, ולא הדקורטיבי, של החלל. על גופי העמודים והכותרות נשמרו כתובות קצרות באותיות יווניות: לפי גרסה אחת — אלה סימנים אישיים של הסתתים וראשי צוותי הגילדות, לפי גרסה אחרת — סימני בנאים. אותיות אלה, שכמעט אינן נראות לעין, הופכות את הביקור למסע חיפוש מיוחד: התבוננו היטב בעמודים ותראו את "חתימותיהם" של האנשים שעבדו כאן לפני אלף וחמש מאות שנה.

הקומות האבודות והבריכה החפורה

במקור היו למאגר שלוש קומות, שהיו מחוברות באמצעות מדרגות. הקומה התחתונה שימשה, ככל הנראה, לפינוי בוצה ומים עודפים — כיום היא אינה נגישה. במהלך השיקום המודרני לא ניקו את הקרקעית לחלוטין, ולכן החלק התחתון של כל עמוד עדיין מוסתר בשכבות של "פסולת היסטורית". כדי שהאורחים יוכלו בכל זאת להעריך את הפרופורציות המקוריות, חפרו במרכז האולם בריכה קטנה עם ארבע עמודים חשופים לחלוטין. דווקא כאן, ליד המלבן השחור הזה של מים, מבינים את הגודל האמיתי של המבנה. הבריכה, למעשה, משמשת כ"חתך" ארכיאולוגי: כשעומדים לידה, אפשר ממש להביט בגובה המקורי של העמודים הרומיים ולדמיין איך לפני אלף שנה עובדים ושרתים שטו על סירות שטוחות ובדקו את מפלס המים.

המרחב המודרני: בית קפה, קונצרטים ותערוכות

הבינבירדיריק של ימינו הוא לא רק מוזיאון. לאחר שיקום מקיף בתחילת שנות ה-2000 וחיבור הגלריה הכניסה לרחוב, הפכה המאגר למתחם רב-תכליתי. מתחת לקשתות פועלים דוכני מזכרות קטנים, בתי קפה ואזורי תצוגה, וכאן מתקיימים באופן קבוע תערוכות אמנות, קונצרטים קאמריים, נשפים ואפילו חתונות. שימוש "חי" כזה במבנה ההיסטורי הוא נוהג מקובל באיסטנבול, אך במקרה של ציסטרנת פילוקסן הוא מתאים במיוחד: אולם ריק נשמע שקט מדי.

עובדות ואגדות מעניינות

  • השם "ביןבירדירק" מתורגם מטורקית כ"1001 עמודים", אף שבפועל ישנם רק 224. הביטוי הטורקי "ביןביר" משמש כביטוי קבוע ל"מספר עצום" — בערך כמו הביטוי הרוסי "אלף ואחת סיבות".
  • האגדה הקודרת ביותר קשורה למאה ה-17: אישה בשם ג'ווהירלי חנימ סולטאן כביכול פיתתה גברים לביתה מעל המאגר, הרגה אותם והשליכה את גופותיהם לאולם התת-קרקעי — בדיוק בגלל זה נמנעו מלהתקרב לבינבירדירק במשך זמן רב.
  • בשנת 1826, במהלך "האירוע המשמח" (תבוסת חיל היניצ'רים בידי הסולטאן מחמוד השני), כ-100 יניצ'רים שניסו להסתתר במאגר המים טבעו במימיו — אחד מהפרקים הטרגיים ביותר בתולדות המקום.
  • מארק טוויין, שביקר באיסטנבול בשנת 1860, תיעד ברשימות המסע שלו שבבינבירדירק שוכנו בתי מלאכה לעיבוד משי — מקרה טיפוסי שבו הנדסה עתיקה הפכה למפעל מלאכה.
  • בעת ניקוי המאגר בשנת 2002 הוצאו ממנו יותר מ-7,000 משאיות של אשפה, שהושלכה במשך מאות שנים דרך חורים בקמרונות — מקרה נדיר שבו אתר ארכיאולוגי ממש נחפר מתוך פסולת ביתית.
  • חוקרים מודרניים מסוימים מטילים ספק בזיהוי בין בינבירדירק לבין מאגר פילוקסן ההיסטורי — ייתכן ששני האתרים התבלבלו זה בזה לאורך מאות שנים.

איך להגיע

הציסטרנה נמצאת בלב סולטנאחמט, במרחק הליכה קצר מכל האתרים המרכזיים של העיר העתיקה. הכתובת המדויקת היא İmran Öktem Sokak 4, שתי דקות הליכה מערבה מהיפודרום ומכיכר סולטנהמט. התמצאו לפי המסגד הכחול: מהפינה הדרומית-מערבית שלו ועד לכניסה לבנבירדירק יש בדיוק 250 מטר בסמטאות הצדדיות.

אמצעי התחבורה הנוח ביותר הוא קו החשמלית T1 עד לתחנת Sultanahmet. קו זה עובר מקבאטאש דרך אמיניו וסולטנהמט, ומחבר את הציסטרנה לכל הנקודות המרכזיות של איסטנבול ההיסטורית. מהתחנה ועד לכניסה – 5–7 דקות הליכה. משדה התעופה של איסטנבול (IST) סעו ברכבת התחתית M11 עד Kağıthane, לאחר מכן ב-M7 ובחשמלית T1 (זמן נסיעה כולל – כ-1.5 שעות). משדה התעופה סביחה גוקצ'ן (SAW) הכי נוח לנסוע באוטובוס Havabus עד טקסים ומשם להחליף לרכבל ולחשמלית.

ניתן לשלב בקלות ביקור בבנבירדירק עם מסלולים אחרים: 5 דקות מהציסטרנה הבזיליקה, 10 דקות מהגרנד באזאר, 7 דקות ממוזיאון איה סופיה. החניה בסולטנאחמט מוגבלת ביותר, לכן מומלץ להשאיר את הרכב מראש או להשתמש במונית.

טיפים למטייל

תכננו ביקור של 45–90 דקות: זה מספיק כדי לעבור בנחת את ההיקף, להתבונן בעמודים עם הסימנים היווניים, לרדת אל הבריכה החצובה במרכז, ואם יתמזל מזלכם, לתפוס תערוכה זמנית. הזמן הטוב ביותר הוא בשעות הבוקר מיד לאחר הפתיחה ובימי חול: בניגוד לציסטרנה של הבזיליקה הסמוכה, כאן אין תורים לעולם, והאולם מרגיש כמעט פרטי.

מבחינה מעשית: בפנים קריר כל השנה (12–15 °C), ולכן גם בחום הקיץ כדאי לקחת ז'קט דק או צעיף. התאורה עמומה, ומצלמות הסמארטפונים מתנהגות בצורה קפריזית — הפעילו את מצב הלילה או קחו חצובה קטנה אם אתם רוצים לקבל תמונות ללא רעש. הרצפה במקומות מסוימים לא אחידה ולחה, נעליים נוחות עם סוליה שאינה מחליקה אינן חובה, אך מומלצות מאוד. למטייל דובר רוסית, המדריך הקולי יהיה ככל הנראה רק בטורקית ובאנגלית, אך כמה עובדות מודפסות מהמאמר הזה יחליפו אותו בהצלחה רבה. אפשר וצריך לבקר כאן עם ילדים: גודל האולם מרשים את הילד יותר מכל ספר היסטוריה, והאגדה על "1001 העמודים" נחקקת בזיכרון בקלות גם בגיל חמש וגם בגיל עשר.

שילוב של שלושת האתרים התת-קרקעיים של סולטנהמט ביום אחד עובד מצוין: ציסטרנת הבזיליקה — ציסטרנת תיאודוסיוס (Şerefiye Sarnıcı) — בינבירדירק. הסדר המומלץ הוא: להתחיל מהמפורסמת ביותר, להמשיך בציסטרנה הבינונית בגודלה, Şerefiye, ולסיים דווקא כאן, בציסטרנה האינטימית ביותר. אני ממליץ לבדוק את שעות הפתיחה המעודכנות ואת מחירי הכרטיסים באתר הרשמי לפני הביקור — באיסטנבול שעות הפתיחה של המוזיאונים משתנות מעת לעת. ועצה אחרונה: ציסטרנת פילוקסן — מקום שבו הכלל "פחות חיפזון, יותר שקט" תקף במיוחד: עמדו כמה דקות ליד אחת העמודים הכפולים, הקשיבו להדים של צעדים מתחת לקשתות, ותבינו מדוע הביזנטים סברו כי המונומנט הטוב ביותר להנדסה הוא זה ששורד את האימפריות עצמן.

הנוחות שלכם חשובה לנו. כדי לתכנן מסלול, לחצו על הסימון הרצוי.
פגישה ל דקות לפני תחילת
אתמול 17:48

עוד בנושא

Cyaneae (קיאנה) — עיר הסרקופגים של ליקיה ליד דמרה
Cyaneae (קיאנה) — עיר הסרקופגים של ליקיה ליד דמרה
אתמול 17:48
גוונפארק בקיזילאי — אנדרטת הביטחון ולב אנקרה
גוונפארק בקיזילאי — אנדרטת הביטחון ולב אנקרה
אתמול 17:48
המסגד העתיק (מרסין) — היסטוריה ואדריכלות Eski Cami
המסגד העתיק (מרסין) — היסטוריה ואדריכלות Eski Cami
אתמול 17:48
באגראן — בירתה העתיקה של ארמניה במחוז קארס
באגראן — בירתה העתיקה של ארמניה במחוז קארס
אתמול 17:48
שאלות נפוצות — המיכל של פילוקסנה (בינבירדירק): מדריך לאיסטנבול תשובות לשאלות נפוצות על המיכל של פילוקסנה (בינבירדירק): מדריך לאיסטנבול. מידע על אופן הפעולה, האפשרויות והשימוש בשירות.
ציסטרנת הבזיליקה היא מאגר המים התת-קרקעי המפורסם והגדול ביותר באיסטנבול, המארח מדי יום אלפי תיירים. ציסטרנת פילוקסן (Binbirdirek Sarnıcı) היא השנייה בגודלה, ממוקמת במרחק של 5 דקות הליכה, אך כמעט ללא תורים. כאן יש פחות תאורה תיאטרלית ויותר אווירה אותנטית: 224 עמודי שיש כפולים בגובה של עד 15 מטרים, ללא מדוזות גורגונה על הבסיסים, אך בתמורה ישנה בדידות כמעט מוחלטת בין הקשתות — דבר נדיר בסולטנהמט.
השם הטורקי "Binbirdirek" פירושו המילולי הוא "אלף ואחת עמודים". בשפה הטורקית, הביטוי "binbir" הוא ביטוי אידיומטי מקובל המציין "מספר עצום", בדומה לביטויים העבריים "אינספור" או "אלף ואחת סיבות". המספר האמיתי של העמודים המקוריים הוא 224, מתוכם נותרו 212 עד ימינו. השם משקף את הרושם מהמרחב, ולא ספירה מדויקת.
בניית המאגר החלה ביוזמתו של סנטור רומאי בשם פילוקסן, ככל הנראה עוד בתקופתו של הקיסר קונסטנטינוס הראשון במאה ה-4. לאחר שבשנת 475 שריפה הרסה את ארמונו של לאוס, שהיה ממוקם מעל המאגר, הוא שופץ באופן יסודי בתקופתו של יוסטיניאנוס הראשון במאה ה-6. דווקא המראה היוסטיניאני הזה הוא זה שהגיע אלינו. עם זאת, חוקרים מודרניים מסוימים מעלים את האפשרות כי בינבירדירק והציסטרנה ההיסטורית של פילוקסן הם שני מבנים שונים, אשר זוהו זה עם זה עם הזמן.
לאחר שנת 1453, העות'מאנים לא השתמשו במאגרים כמקורות מים לשתייה, והעדיפו מקורות מים זורמים. בינבירדירק התרוקן ונשכח כמעט במשך מאתיים שנה. במאות ה-16 וה-17 שוכנו בו בתי מלאכה, בהם בתי מלאכה לייצור משי. לאחר מכן, במשך מאות שנים, תושבי העיר השליכו אשפה דרך החורים בקשתות. רק בשנת 2002 בוצעה ניקוי נרחב: יותר מ-7,000 משאיות אשפה הוצאו מהמאגר, ולאחר מכן 224 העמודים ראו שוב אור ונפתח כניסה מודרנית.
האגדה המפורסמת ביותר מתוארכת למאה ה-17. אישה בשם ג'ווהירלי ח'אנים סולטאן התגוררה, כביכול, מעל המאגר, פיתתה גברים לביתה, הרגה אותם והשליכה את גופותיהם לאולם תת-קרקעי. סיפור זה הרחיק את תושבי איסטנבול מבינבירדירק במשך זמן רב. עמוד טרגי נוסף הוא שנת 1826: במהלך פירוק חיל היניצ'רים על ידי הסולטאן מחמוד השני, כ-100 יניצ'רים ניסו להסתתר במאגר המים וטבעו במימיו.
על גופי העמודים וכותרותיהם של עמודים רבים נותרו כתובות קצרות באותיות יווניות. לפי גרסה אחת, מדובר בסימנים אישיים של הסתתים והמנהלים, מעין "חתימות" של האומנים שעבדו כאן לפני 1,500 שנה. לפי גרסה אחרת, מדובר בסימונים של הבנאים ששימשו לרישום ולמיון אבני הבנייה במהלך הבנייה. אין קונצנזוס מדעי אחיד, אך דווקא אותיות אלה, שכמעט אינן נראות לעין, הופכות את התבוננות בעמודים למסע מרתק.
במהלך השיקום המודרני לא פונו כל השאריות מקרקעית המאגר: החלק התחתון של העמודים עדיין מוסתר תחת שכבות של "פסולת היסטורית" בת מאות שנים. כדי שהמבקרים יוכלו להעריך את הפרופורציות המקוריות, חפרו במרכז האולם בריכה מלבנית קטנה, שבה ארבע עמודים חשופים לכל גובהם. "חתך ארכיאולוגי" זה נותן תמונה מוחשית של גובה הרצפה המקורי ושל עומק העמודים.
כן, זהו אחד המקומות הטובים ביותר בסולטנאחמט לביקור עם ילדים. ממדי האולם — 224 עמודים שגובהם כגובה בניין בן ארבע קומות — משאירים רושם עז אפילו על הקטנים. האגדה על "אלף ואחד העמודים" קלה לזכירה ומתקבלת היטב בכל גיל. הרצפה במקומות מסוימים לא אחידה וקצת לחה, ולכן כדאי להנעיל לילדים נעליים יציבות. בפנים תמיד קריר (12–15 °C), כך שסווטשירט קל לא יזיק אפילו בקיץ.
המדריך הקולי הרשמי בציסטרנה של פילוקסן זמין, ככלל, רק בטורקית ובאנגלית. אין במקום הדרכה בשפה הרוסית. לפני הביקור כדאי לקרוא את ההיסטוריה של האתר ולרשום כמה עובדות מרכזיות: זה יחליף לחלוטין את המדריך הקולי ויאפשר להתרכז באווירת האולם, ולא בחיפוש מידע בטלפון בחושך.
בינבירדיריק הוא לא רק מוזיאון, אלא גם מרכז תרבותי תוסס. תחת קשתותיו מתקיימים באופן קבוע תערוכות אמנות, קונצרטים קאמריים, נשפים נושאיים ואפילו טקסי חתונה. בית קפה קטן ודוכני מזכרות פועלים באופן קבוע. אם אתם מעוניינים להשתתף באירוע מסוים, מומלץ לבדוק מראש את לוח האירועים באתר הרשמי: לוח הזמנים עשוי להשתנות.
שטח האולם הוא כ-3,584–3,640 מ"ר (הנתונים במקורות השונים נבדלים זה מזה במעט), מידותיו הן כ-64 על 56 מטר, וגובה העמודים הוא 14–15 מטר. הקיבולת המשוערת של המאגר הגיעה ל-40,000 מטר מעוקב של מים — זה דומה לנפח של בריכת שחייה גדולה, רק שהיא מוסתרת כולה מתחת לאדמה. במקור, למאגר היו שלוש קומות; הקומה התחתונה אינה נגישה כיום למבקרים.
מדריך למשתמש — המיכל של פילוקסנה (בינבירדירק): מדריך לאיסטנבול מדריך למשתמש ב- המיכל של פילוקסנה (בינבירדירק): מדריך לאיסטנבול, הכולל תיאור של הפונקציות, האפשרויות והעקרונות העיקריים של השימוש בתוכנה.
הזמן הטוב ביותר לביקור בציסטרנה של פילוקסן הוא באביב ובסתיו: מזג האוויר הנעים בחוץ עומד בניגוד לקרירות השוררת באולם התת-קרקעי. הטמפרטורה בפנים נעה בין 12 ל-15 מעלות צלזיוס לאורך כל השנה, ולכן כדאי להביא איתכם ז'קט דק או צעיף גם בקיץ. בואו ביום חול מיד לאחר הפתיחה: בניגוד לציסטרנה של הבזיליקה הסמוכה, כאן כמעט אין תורים, אך השעות הבוקר מבטיחות בדידות כמעט מוחלטת בין העמודים. לפני היציאה, בדקו את שעות הפתיחה המעודכנות באתר הרשמי — לוח הזמנים של המוזיאונים באיסטנבול משתנה מעת לעת.
המסלול הנוח ביותר הוא נסיעה בחשמלית קו T1 עד לתחנת סולטנהמט. הקו מחבר בין קבאטאש, אמיניו והמרכז ההיסטורי, כך שניתן להגיע אליו כמעט מכל נקודה בעיר. מהתחנה ועד לכניסה לבנבירדירק – 5–7 דקות הליכה מערבה מההיפודרום. משדה התעופה IST הנסיעה אורכת כ-1.5 שעות ברכבת התחתית M11 עד Kağıthane, ולאחר מכן ב-M7 ובחשמלית T1. משדה התעופה SAW נוח יותר לנסוע באוטובוס Havabus עד טקסים, ולאחר מכן ברכבל ובחשמלית. החניה בסולטנהמט מוגבלת ביותר – עדיף לא לקחת רכב.
הכתובת המדויקת: רחוב אימראן אוקטם 4. חפשו את הפינה הדרום-מערבית של המסגד הכחול — משם הכניסה נמצאת במרחק של 250 מטר בדיוק, דרך הסמטאות הצדדיות. הכניסה מצוידת בגלריה קצרה המובילה מרמת הרחוב לאולם תת-קרקעי. כרטיסים נרכשים במקום; יש לברר מראש את המחיר העדכני. קחו איתכם מזומן או כרטיס אשראי — למקרה שהמסוף לא יפעל באופן זמני.
עם כניסתכם לאולם, עברו לאורך ההיקף כדי לתפוס במבטכם את כל 16 שורות העמודים. שימו לב לטבעות השיש האופייניות שבמרכז כל עמוד — כך בדיוק חיברו הבנאים שני גזעים למבנה אחד בגובה 14–15 מטרים. לאחר מכן, התבוננו מקרוב במשטחי הגזעים והכותרות: על רבים מהם נראות כתובות קצרות באותיות יווניות — סימני האומנים שעבדו כאן לפני אלף וחמש מאות שנה. התבוננות בכל העמודים הופכת למסע חיפוש ייחודי — הקצו לכך לפחות 20–30 דקות.
במרכז האולם נמצא בריכה מלבנית קטנה, שבה ארבע עמודים נחשפו עד לגובה הרצפה המקורי. עמדו לידן והשוו את גובהן של עמודים אלה לשאר העמודים: ההבדל ממחיש היטב עד כמה עמוק מוסתר הרצפה ההיסטורית מתחת לשכבות הפסולת. דווקא כאן ניתן לחוש בצורה הטובה ביותר את הממדים האמיתיים של המאגר — האולם נתפס באופן שונה לחלוטין כאשר מבינים שרואים רק את החלק העליון של העמודים.
התאורה בבנבירדירק עמומה, ומצלמות הסמארטפונים במצב הרגיל מפיקות תמונות רועשות וכהות. הפעילו את מצב הלילה או את מצב ה-Pro עם חשיפה ידנית. חצובה ניידת קטנה או מונופוד ישפרו משמעותית את התוצאה. הזוויות הטובות ביותר הן לאורך שורות העמודים (הפרספקטיבה נעלמת אל תוך החשיכה) ומן הבריכה המרכזית כלפי מעלה אל הקשתות. עמדו כמה דקות ליד אחד מהעמודים הכפולים בשקט: האקוסטיקה של האולם יוצרת אפקט ששווה פשוט להקשיב לו.
ציסטרנת פילוקסנה משתלבת מצוין עם שני אתרים תת-קרקעיים נוספים בסולטנהמט במסגרת טיול של יום אחד. הסדר האופטימלי: התחילו במאגר הבזיליקה (המפורסם ביותר, עם הרבה תיירים), לאחר מכן בקרו ב-Şerefiye Sarnıcı — מאגר תיאודוסיה (בינוני בגודלו), וסיימו את היום בבנבירדירק (האינטימי והשקט ביותר). מציסטרנת הבזיליקה לבנבירדירק — 5 דקות הליכה, מהגרנד באזאר — 10 דקות, מאיה סופיה — 7 דקות. מסלול זה מעניק תמונה מלאה על ההנדסה הביזנטית ללא לוגיסטיקה מיותרת.